חדר המוזיקה

נבנה בקצה "המוסד החינוכי גלבוע", בכדי לא להפריע לנעשה בכיתות או לא להעיר בלילות את החניכים הישנים. כאן התרחשה פעילות מוזיקלית רבה מיום הקמת הבניין בשנת-1950.

תחילה לימד במקום שלמה יפה (מבית אלפא) שניהל את המקהלה, תזמורת מנדולינות, תזמורת כלי נשיפה ואת ההרכבים הקאמריים. בבניין התקיימו גם שעורי ריתמיקה בהדרכתה של צילה אונגר מניר דוד, שעורי האזנה לתקליטים, חוגים ועוד. ממשיכי הפעילות במבנה היו תאודור הולדהיים, ליפא, נחום הימן, אריה רופאיזן ודוד עורי.

דוד לימד מוזיקה בבניין זה כ-30 שנה. פסגת תקופתו היו "הגליבוזמרים" שסחפו את מירב החניכים לעשיה ומעורבות מוזיקלית ואמנותית.

שלמה יפה ונגנים מהמוסד

תאודור הולדהיים (עם יהודה גולני ורחל אהרוני)

נחום היימן

אריה רופאיזן - מורה למוסיקה

מורה ומחנך

זכרונות מהמוסד החינוכי "גלבוע"

כתב דוד עורי

נכון שאינני חניך - הייתי בסך הכל "מורה למוזיקה", מה שנקרא בשפת העם - מורה לזימרה.

אבל ככזה ביליתי 30 שנה מחיי בביתי השני (אם לא הראשון), בחדר המוזיקה.

בקיבוץ החלפנו חדרים בתדירות, עם הרחבת המשפחה/שיפוצים, אבל חדר המוזיקה נשאר על מקומו עם חלונות הויטראז' שעשו אצל תמר בינימוב (המורה לאמנות), עם עמודי-התווים שעשו אצל ביני בינימוב (המורה למתכת), עם התמונות שאספתי, שהודבקו אצל דב (המורה לנגרות) ועם וילונות הקולנוע שתפרו בטקסטיל.

מנחצ'ה (נחום היימן) "ירשתי" מקהלה, תזמורת נשיפה (שכלי הנגינה שלה היו רכוש המוסד) ותשעה תקליטים.

עם בואי, נחצ'ה התפנה יותר ויותר לעיסוקיו ואני לימדתי בשני אולפנים, בבית הספר והכי הרבה במוסד.

תזמורת, בידור, נשיפה, אקורדיונים, צוותים של מוזיקה קאמרית, חלילית ותשיעיית-בנות, מקהלה שבשיאה מנתה כ-90 איש, וכמובן שני שעורי-מוסיקה חובה לכל כיתה מ-ז' עד יב'!!

 

דוד עורי

ההרכבים השונים מילאו את ערבי התרבות במוסד, תזמורת הבידור הוציאה את המיץ שלה בפורים. פעם במפקד קיבלתי על הראש - "מדוע ניגנתי עם הינשופים את ההימנונים? כי אם מנגנים לא שרים..."

ופעם בשנה עשינו סיבוב בקיבוצים עם "ערב מוזיקלי" שכלל את כל ההרכבים, והופענו בשומריות, כנסים, טקסים וכו'.

אבל הכי אהבתי את אותם שני שעורים שכיוונו אל כולם ולא רק לידענים. נכון שהיו גם הפרעות, כל מורה נתקל בהן, ומדי פעם זרקתי מישהוא מהשיעור (עתה שאני נזקק למומחיותו של ד"ר עמיקם רשף, פחדתי להכנס אליו כי פעם בהיותו נער זרקתיו משיעור, אבל הוא לא החזיר לי).

אם הילדים אהבו שעורים אלה? תשאלו אותם. מישהו, חניך שלי לשעבר, אמר לי - אתה חושב שרצנו בגללך ובגלל המוזיקה שלך? עיניין אותנו המין השני וכו'.

ובכן, אותי לא מרמים. נכון היתה גם כורסא לרוץ אליה, אבל העיניים לא משקרות, והאוזניים קולטות. אפילו אם רק כמה ילדים נתפסו למוזיקה קלאסית או לפינק-פלוייד, דיינו. 

נו והיו כמובן 7-גילבוזמרים שריכזו את כל כוחות היצירה של הנוער סביבן - כתיבת מילים, לחנים, ציור, קישוט, מחול, נגינה, שירה ולעיתים גם עיבוד, בקיצור עשיה תרבותית.

טוב, היו זמנים, ולא כל כך מזמן...

אני זוכר שבפורים רצנו אני ותזמורת הבידור מבית אלפא לאסוף את הילדים לחדר האוכל, ושם הם רקדו רונדו והורה במשך שעה לצלילי התזמורת!

לא תקליטן, אלא תזמורת!!!

טוב, די להתרפק. בעצם למה לא? עוד מעט רק להתרפק נוכל...

 

חדר המוסיקה - מוסד החינוכי גלבוע
דוד עורי עם תלמידים בחדר המוסיקה

אריה רופאיזן

כל הזכויות שמורות למשפחת עורי מבית אלפא, ליוצרים מהגלבוזמר ©

ולשאר היוצרים המופיעים באתר.

 

בנית אתר - רבקה שבדרון  

shvadron@yahoo.com 

אתר זה נבנה

בסיוע קרן חבצלת