חברים למקצוע כותבים

דברים שכתב חברו של דוד,

המלחין והמנצח אהרון חרל"פ

 

Dear Ziva,

 

    It was a great pleasure  speaking with you the other day and talking about the "good old days". I was happy to go into David's website and hear and see him talking  about his influences in choosing music as a career, as well as watching 7x7 with a performance from Beit Alfa (including your grandson), etc.

 

I am sending you an article outlining the history of the B'nei Hakibbutzim orchestra (symphony, woodwind, and strings). if you scroll down you will see that David is mentioned as being the conductor of the woodwind orchestra in the early 60's and beyond.

I am sending you a small dedication to David and my memory of this wonderful man:

 

Arriving in Israel in 1964 from my birth country Canada,  I began my life here  by residing at Kibbutz Ein Hashofet. This warm-hearted Kibbutz which included  wonderful musicians such as Yizhar Yaron and Yaakov Sagi, became my first home in Israel, and although it has been many years since I have lived there, it always will remain a beautiful memory and the beginning of a close frienship that has lasted until today.

 

          It was during those first years that , after establishing myself as a musician on the Kibbutz and being asked to take over the choir for special occasions such as  Pesach, that I received word from David Ori from Kibbutz Beit Alfa, that he was looking for an assistant with the huge B'nei Hakibbutzim woodwind orchestra of the Kibbutz movement (Kibbutz Haartzi) to help him at the tri-annual assembly of this orchestra, each time in a different Kibbutz for a week at a time, followed by a performance at the week's end. This I realized would be a great opportunity as far as conducting was concerned, but it was also a chance to work with  David Ori, one of the leading musicians of the Kibbutz movement at that time.

 

           I was not disappointed in the least. David was an inspiration and a breath of fresh air. I think the most outstanding characteristic of this charismatic man was a wonderful sense of humor which he shared with all those he came into contact with. The result was that these children were so taken by David's musicianship and humor,  that they played in response with optimism, enthusiasm and love , not only in the concerts but during rehearsals as well. I look upon David as being a mentor of sorts,  allowing me full responsibility and in essence the opportunity to prove myself as an orchestral conductor.  This later led to being invited to take over the string orchestra of the Bnei hakibbutzim orchestra and eventually the symphony orchestra , which I was lucky to have conducted from 1971 until 1991. These years not only broadened my repertoire and conducting expeirence but gave me the proper tools for orchestral composition as well.

 

I also remember fondly the composition by David ,the orchestral parody 7x7,  with it's wonderful humor, which David adapted for symphony orchestra . I  had the opportunity to  perform this charming work with the Symphony Orchestra of the B'nei Ha Kibbutzim Orchestra in David Ori's honor and in his presence. Certainly a memorable moment!

 

           I look back now after being in this country for more than 50 years, and bow my head in deep respect and  gratitude to David Ori for his encouragement and  belief in me and giving me my first chance as a conductor in Israel.

 

           He was my good friend and his memory will always remain with me , and to all those who knew and loved him."

 

Notes by Aharon Harlap

(באדיבות ארכיון יד-יערי)

זיוה היקרה,


היה תענוג גדול לדבר איתכם לפני כמה ימים, ולהזכר "בימים הטובים ההם". שמחתי להיכנס לאתר של דוד ולשמוע

ולראות אותו מדבר על ההשפעות שלו בבחירת מוסיקה כקריירה, וכן גם לצפות ביצירה 7x7 עם מבצעים מבית אלפא (כולל הנכד שלך).

אני שולח לך קישור למאמר המתאר את ההיסטוריה של תזמורת בני הקיבוצים (סימפוניה, כלי נשיפה מעץ, ומייתרים). אם תקראו למטה תוכלו לראות שדוד היה

כפי שהוזכר המנצח של תזמורת כלי הנשיפה מעץ בתחילת שנות ה -60 ומעבר. אני שולח לך הקדשה קטנה לדוד מזיכרוני את האיש הנפלא הזה:

 

עם הגעתי לישראל בשנת 1964 מקנדה, ארץ הולדתי, התחלתי את חיי פה בקיבוץ עין השופט. בקיבוץ הכרתי מוזיקאים נפלאים כגון יזהר ירון

ויעקב שגיא. עין השופט הפך לבית הראשון שלי בישראל, ולמרות שעברו כבר שנים רבות מאז שחייתי שם, זה תמיד יישאר זיכרון יפה ומקום בו התחילו

חברויות שנמשכות עד היום.

זה קרה בשנים הראשונות האלה, בהן התחלתי לפלס את דרכי כמוזיקאי בקיבוץ, ונתבקשתי לעבוד עם המקהלה באירועים מיוחדים כמו פסח, אז  קיבלתי קריאה מדוד שחיפש עוזר עם תזמורת כלי הנשיפה מעץ הענקית, של  תזמורת בני הקיבוצים, שאעזור לו באסיפה תלת-שנתיית של תזמורת זו, כל פעם בקיבוץ אחר, למשך שבוע כשבסוף השבוע התקיים קונצרט. זו הייתה הזדמנות פז עבורי להתנסות בניצוח על תזמורת וגם הזדמנות נהדרת לעבוד עם דוד, שהיה אז אחד מהמוזיקאים המובילים בתנועה הקיבוצית.

אני חייב לומר שלא התאכזבתי. דוד היה מקור להשראה, ומשב רוח מרענן. אני חושב שהמאפיין הבולט ביותר של האיש הכריזמטי הזה היה חוש הומור נפלא, שהוא

חלק עם כל אלה שבאו אתו במגע. חוש ההומור של דוד השרה והשפיע על הילדים מהתזמורת שבהשפעתו ניגנו באופטימיות, באהבה ובהתלהבות גדולה יותר, לא רק בקונצרטים אלא גם בחזרות.

אני רואה בדוד מנטור, ומי שבעצם נתן לי את ההזדמנות ואת האחריות המלאה בניצוח על התזמורת. דבר זה הוביל אותי לנצח אחר כך על תזמורת 

כלי המיתר ולבסוף על סימפוניית בני הקיבוצים (שזה בעצם הדרגה הגבוהה יותר), עליה ניצחתי בין השנים 1971-1991. שנים אלו, לא רק שהרחיבו את ניסיוני כמנצח והרחיבו את הרפרטואר שלי, אלא שהם גם נתנו לי את הכלים הנכונים להלחנה.

אני גם זוכר בחיבה רבה את הפרודיה 7X7 שדוד בחוש ההומור הנפלא שלו כתב לתזמורת. הייתה לי ההזדמנות לבצע את היצירה הקסומה הזאת עם תזמורת בני-הקיבוצים לכבודו של דוד ובנוכחותו, בהחלט רגע בלתי נשכח!

 

כשאני מסתכל אחורה עכשיו, אחרי יותר מ-50 שנה שאני חי בארץ הזאת, אני מרכין את ראשי בהכרת תודה והערכה עמוקה לדוד על שהאמין בי, עודד אותי והעניק לי את ההזדמנות הראשונה כמנצח בישראל.

 

הוא היה חבר טוב שלי, זכרו יישאר תמיד איתי, ועם כל אלו שהכירו ואהבו אותו.

 

כתב אהרון חרל"פ

עד שנשלחתי ללמוד קומפוזיציה אצל דוד, לא ידעתי שיש בעולם קפה בוץ עם שניים סוכר, הייתי נער לא מרוסן ובלתי מאובחן וגם אלה ששלחוני אליו לא ידעו מה זה ADHD...

 

היה לנו מפגש שבועי במשך כמעט שלוש שנים בגן העדן של חדר המוסיקה של מוסד 'גלבוע', דוד לא ממש התרגש מהמופרעות שלי ולא נבהל מהרגלי הלימוד הקלושים שהפגנתי: "אסור קווינטות מקבילות, אסור קוורטות מקבילות וגם אסור אוקטבות מקבילות!...", הוא חזר, דרש והתריע, מסמן לי בעיפרון את קלוני, תוך שהוא ממתיק בחיוך ממזרי ש"במוסיקה גרגוריאנית זה דווקא הולך ממש לא רע"...

 

אורקסטרציה, הרמוניה, קונטרפונקט, קומפוזיציה, טכניקות הפקה – פעם אחר פעם אני נדהם לגלות שעל כמעט כל מה שאני יודע – ניכרת טביעת אצבעו של האיש הזה, שהיה כה חריף ובקיא ולמרבה המזל גם סירב לעשות לי הנחות...  נפלה בחלקי זכות שעד היום לא ברור לי כיצד 'הרווחתי אותה' – להתחנך מוסיקלית ע"י מאסטר יחיד במינו.

 

דוד ידע לשרטט קווים לא בהכרח ישרים בין הבראסים של מאהלר ל'צד האפל של הירח', סירב לקבל את ההנחה שמוסיקה קלאסית, מוסיקה אלקטרונית ורק'נ'רול הם אויבים – ופעם אחר פעם חיבר בינהם ביד אומן קלה תוך שהוא סוחף עִמו את שותפיו הצעירים למסע  ואגב כך מצייד אותם מבלי ידיעתם במשהו אותו ייקחו עִמם לכל החיים...

 

אבינעם גולן

דוד הגיע למוסד החינוכי גלבוע בדיוק בזמן הנכון מבחינתנו-קבוצה של נשפנים צעירים בכלי מתכת.
התחלנו לנגן אצל נחצ'ה כמה שנים לפני שדוד הגיע, אבל נשארנו ללא יד מכוונת, כי נחצ'ה היה שקוע
בשיריו, בחמישיית גלבוע ובגבעטרון.
עם בואו ראה ושמע דוד עם "מי יש לו עסק" ומיד התחיל לכתוב לנו לכל אירועי המוסד. החג המועדף היה
כמובן פורים, שם ההישתוללות המוזיקלית היתה בשיאה.
דוד אהב את השקדנות שלנו והמשיך ללוות אותנו גם כשהיינו בתזמורת צ.ה.ל.
כשהיקמנו את רבעיית המתכת הקיבוצית אחרי הצבא, דוד היה הראשון ממלחיני בית אלפא שכתב לנו
את אחת היצירות המעולות שלו "רביעיית המתכת". אחריו הצטרפו שלמה יופה ותיאודור הולדהיים.
אסכם ואומר בשם דני אתרוגי ז"ל ובשמי שאת הדרך לנגינה וההוראה המקצועית התווה דוד עורי וכך
אזכור אותו תמיד!

 אברום לבלנג לירן

אברום לבלנג לירן ודני אתרוגי - ביתמונה

אברום לבלנג ודני אתרוגי במוסד החינוכי גלבוע (ביתמונה)

כל הזכויות שמורות למשפחת עורי מבית אלפא, ליוצרים מהגלבוזמר ©

ולשאר היוצרים המופיעים באתר.

 

בנית אתר - רבקה שבדרון  

shvadron@yahoo.com 

אתר זה נבנה

בסיוע קרן חבצלת