מורה ומחנך

ההרכבים השונים מילאו את ערבי התרבות במוסד, תזמורת הבידור הוציאה את המיץ שלה בפורים. פעם במפקד קיבלתי על הראש - "מדוע ניגנתי עם הינשופים את ההימנונים? כי אם מנגנים לא שרים..."

ופעם בשנה עשינו סיבוב בקיבוצים עם "ערב מוזיקלי" שכלל את כל ההרכבים, והופענו בשומריות, כנסים, טקסים וכו'.

אבל הכי אהבתי את אותם שני שעורים שכיוונו אל כולם ולא רק לידענים. נכון שהיו גם הפרעות, כל מורה נתקל בהן, ומדי פעם זרקתי מישהוא מהשיעור (עתה שאני נזקק למומחיותו של ד"ר עמיקם רשף, פחדתי להכנס אליו כי פעם בהיותו נער זרקתיו משיעור, אבל הוא לא החזיר לי).

אם הילדים אהבו שעורים אלה? תשאלו אותם. מישהו, חניך שלי לשעבר, אמר לי - אתה חושב שרצנו בגללך ובגלל המוזיקה שלך? עיניין אותנו המין השני וכו'.

ובכן, אותי לא מרמים. נכון היתה גם כורסא לרוץ אליה, אבל העיניים לא משקרות, והאוזניים קולטות. אפילו אם רק כמה ילדים נתפסו למוזיקה קלאסית או לפינק-פלוייד, דיינו. 

נו והיו כמובן 7-גילבוזמרים שריכזו את כל כוחות היצירה של הנוער סביבן - כתיבת מילים, לחנים, ציור, קישוט, מחול, נגינה, שירה ולעיתים גם עיבוד, בקיצור עשיה תרבותית.

טוב, היו זמנים, ולא כל כך מזמן...

אני זוכר שבפורים רצנו אני ותזמורת הבידור מבית אלפא לאסוף את הילדים לחדר האוכל, ושם הם רקדו רונדו והורה במשך שעה לצלילי התזמורת!

לא תקליטן, אלא תזמורת!!!

טוב, די להתרפק. בעצם למה לא? עוד מעט רק להתרפק נוכל...