ביוגרפיה

דוד עורי

נולד בבודפשט, הונגריה ב - 26.11.1934
נפטר ב - 22.11.2012

דברים שסיפר דוד בראיון למיכאל פאר , שנת 2000

"נולדתי בנובמבר ב-1934 בבודפשט שבהונגריה, בן יחיד להורי דב ומרגלית. אבא היה סנדלר, ממשפחת סנדלרים בשם לדרר (לדר= עורי). כאשר עלינו לארץ, פקיד ההגירה קבע שכל ה"לדר" וה"לדרר" - יהפכו לעורי, וכך קיבלנו את השם העברי. אמא עבדה בחנות לפיתוח תמונות. הבית לא היה בעל אופי יהודי כל כך. למעשה חילוני לחלוטין.

בבית הספר היינו שני ילדים יהודים בין 40-50 גויים. קיבלנו עונש על היותנו יהודים - לכרוע ברך בפינת הכיתה, פעם בשבוע, על ערימת גרגירי תירס. אני התחכמתי וריפדתי את הברכיים. זו האנטישמיות הבוטה ביותר שאני זוכר מאותה תקופה."

האב דב נלקח למחנות עבודה במהלך מלחמת העולם השניה. במחנות הועסק בהכנת מגפיים לחיילים ההונגרים. מקצוע הסנדלרות אפשר לו להתפרנס ולמעשה הציל את חייו. דוד נשאר עם אמו מרגלית עד שאביו ברח ממחנה העבודה וחזר לבודפשט ב-1944.

האב דב העביר את המשפחה למחנה, בעקבות שמועה שנפוצה על רכבת הצלה נוספת של קסטנר. המוני יהודים מהונגריה, כ-10,000 איש שהצטופפו בדוחק רב, התרכזו במחנה זה בתקווה שיכללו אותם ברכבת של קסטנר וכך יינצלו מידי הנאצים.

ב-5.12.1944 השתלטו הגרמנים וההונגרים על מחנה זה ועשו סלקציה - גברים לחוד, נשים לחוד, זקנים וילדים לחוד. שם ראה דוד את אמו, מרגלית, בפעם האחרונה. האם נלקחה תחילה לעבודה בבית-חרושת ואחר כך נלקחה לברגן בלזן, שם נפטרה לאחר כחודשיים מרעב ומחלות. האב דב שחיפש אותה, הספיק למצוא אותה בבית החרושת בו עבדו כל הנשים, ולמחרת כשבא להצילה גילה שהיא כבר נשלחה לברגן-בלזן.

ב-1945 שוחררו היהודים, בינהם דב ודוד הילד, מהגטו עם כניסת הרוסים.

לאחר המלחמה התחתן האב דב עם לילי. בשנת 1946 המשפחה עלתה לארץ באוניית המעפילים "כנסת ישראל" בפיקודו של יוסי הראל. עם הגעת האוניה לנמל חיפה התנהל מאבק עם הבריטים והם גורשו לקפריסין, עד להיוולדה של האחות לאה, אז אושר להם לעלות לארץ ישראל.

הונגריה שנות ה-30, דוד עם הוריו, מרגלית ודב לדרר

דוד עם אמו, מרגלית בהונגריה

עלה לארץ באונית המעפילים "כנסת ישראל" - האוניה בנמל חיפה

כאשר הגיעו לארץ נשלחו למחנה בעתלית ואחר כך לקריית-חיים (מחנה פתוח) ומאוחר יותר עברו לדרום תל-אביב לשכונת שפירא. האב שהיה איש עמל, מצא עבודה בבית חרושת לנעליים והכניס את דוד הנער לעבודה. בזמן העבודה למד בבית ספר ערב לילדים עובדים. בלימודי הערב הכיר שני חברים טובים, אברהם הפילוני ויעקב משיח, ואתם גילה את המוזיקה. הם הלכו לקולנוע "מגדלור" לסרטים. קנו ב-10 גרוש כרטיס לשורה בצד, לסרט "הטורבדור" של ורדי. אתה הסרט ראו כל ערב מחדש עד שלמדו את האופרה בעל פה. אחרי ורדי למדו להכיר את האופרות והסימפוניות של מוצארט ולמדו תאוריה אצל שלמה הופמן.

לצבא התגייס בשנת 1952. דוד שרת בחיל הקשר את שירות החובה, ונשאר עוד 3 שנים בקבע, כמדריך בבה"ד-7, אלחוטן ראשי במטכ"ל וכקשר ביחידת המיעוטים בנגב.

דוד הנער עובד במפעל הנעליים יחד עם האב דב

גלרית תמונות מתקופת השירות הצבאי

בשנת 1958 החל את לימודיו במכון למוזיקה באורנים. שם הכיר את אישתו זיוה שבדרון מבית אלפא, שלמדה חינוך ואמנות באורנים. ב-1960 כשסיים את לימודיו באורנים עבר להתגורר בבית אלפא והקים עם זיוה משפחה.

דוד הגיע לבית אלפא בשנת 1960 ומיד נחטף ללמד מוזיקה בבית הספר היסודי כולל ריתמיקה בכתות הצעירות, כמו כן התחלק עם נחצ'ה (נחום היימן) בהוראת המוזיקה בכתות ז'- יב' במוסד החינוכי גלבוע.

דוד הקדיש שעות ערב רבות לפעילויות מוזיקאליות במוסד החינוכי: מקהלות מורכבות, ומקהלות מצומצמות, תזמורות כלי קשת ותזמורות נושפים, הכנות לחגים והופעות בחגים. כמו כן עבודות אישיות עם ילדים בנושאים הקשורים למוזיקה. דוד הכין עם בנות רקדניות את הקטעים המוזיקאליים לקראת הגשת עבודת גמר בריקוד.

והצימוק במפעלו המוזיקאלי במוסד החינוכי היו שבעה גלבוזמרים בהם הנערים לקחו חלק פעיל בארגון, בכתיבת השירים, הלחנים, הפעלת החוקים, השיפוט, והביצוע המוזיקאלי, אשר זכה להצלחות גדולות ונשאר חקוק בזיכרונם של החניכים.

דוד תרם רבות לפעילויות תרבות בקבוץ, הוא החליף את שלמה יפה ותאודור הולדהיים בניצוח על מקהלת הקבוץ לקראת חג הפסח וחגים אחרים. היה תמיד יד ימינה של רכזת או רכז תרבות בכל הקשור למוזיקה, כתב מוזיקה להצגות רבות שבוימו בקבוץ לילדים. ארגן תערוכות תקליטים כדי שחברים יוכלו לרכוש תקליטים. דוד תרם לכל אירוע שהיה בו צורך בקטע מוזיקאלי. דוד היה ארטיסט ואהב מאוד להציג ולשחק בהצגות לילדים. חגי פורים היו עבורו ימים של ,"עד לא ידע". גם בבית הסעודי של הקבוץ ובבתים סעודיים בסביבה היה לדוד שעור מוזיקה שבועי במשך שנים רבות.

דוד היה מקרין סרטים בקבוץ, ויחד עם זאת הפעיל סינמטק לחברים כולל הרצאה לפני הסרט. כמו כן עשה בביתנו חוג מוזיקה לחברים.

במשך שנים רבות היה מספר בגנים ובבתי הספר את ספור ילדותו בשואה, ועונה לילדים על שאלותיהם.

ולכל אלה תמיד נענה ברצון ובשמחה. מאוד אהב לתרום ולהביא את עולם הצלילים לכולם.

לחץ לסיפור הילדות של דוד עורי

בתקופת השואה